<h1>או"ז הלכ' ק"ש סימן כ"ח</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ואמר (רב) [רבה בר] חיננא משמי' דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם (צ"ל: א"ש מ"ט דרב שנאמ' כו' כפופים מיתבי ומפני שמי כו') שנאמ' מפני שמי נחת הוא מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב אמר שמואל מאי טעמא שנא' ה' זוקף כפופים. אמר לי' שמואל לחייא בר רב בר אוריאן תא ואימא לך מילתא דהוה עביד אבוך כשהוא כורע כורע בברוך וכשוא זוקף זוקף בשם רב ששת כד הוה כרע כרע כחיזרא וכד הוה זקיף זקיף כחויא. פרש"י כחיזרא כשבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת זקיף כחויא בנחת הראש תחלה ואח"כ כל גופו שלא תראה כריעתו עליו כמשא כי חויא כנחש שהוא זוקף את עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט ע"כ לשונו. ואמרי' ספ"ק דב"ק (ד' טז ע"א) שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש וה"מ היכא דלא כרע במודים מדה כנגד מדה שלא הי' זוקף כחוייא. ובערך חיזרא פי' בשם רב האי גאון זצ"ל חזרא הוא אחד ממיני הקוצים [שמצוי] בבבל וקורין אותו אלחז"ר [וכריעה] שלא יכרע באמצע מתניו וראשו זקוף ועומד כברייתו בשחותו מחציו אלא צריך שיכוף את ראשו שיהי' כאגמון שכפוף ראשו שלעולם צריך לכוף צווארו ע"כ לשונו. ירושלמי (הל"ה) תני ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח צבור בהודא' ר' זעירא אמר ובלבד במודים ר' שמואל בר נתן בשם ר' (אחא) [חמא] בר חנינא אמר מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי, ר' אמי אמר ר' יוחנן הי' מעבירו א"ר חייא בר אב' לא הי' מעבירו אלא גער בו ותו אמר התם בפרקי' תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי ר' ירמי' אמר ובלבד שלא יעבד כהדין חדרונא אלא כל עצמותיו ופירש בערך חור והצב למינהו תרגו' ירושלמי חדרונא וזהו כעין פירושו שפי' כי הצב דומה לצפרדע כששוחה שוחה ממתניו וראשו זקוף כברייתו ולקמן שער וא"ו פירשתי יותר מזה הענין.
